באיטלקית, רוב הפעלים הם פעלים רגילים (Verbi Regolari). המשמעות היא שהם עוקבים אחר כללים קבועים להטיה בזמנים שונים, כולל זמן הווה. פעלים אלו מחולקים לשלוש קבוצות עיקריות, בהתאם לסיומת שלהם במקור (צורת המקור - infinitive):
באיטלקית, כמו בעברית, ישנם פעלים חשובים מאוד שמשמשים לבניית משפטים רבים. שני הפעלים המרכזיים האלה הם "essere" (להיות)ו"avere" (יש ל / להיות בעל). הם (Verbo Essere Avere) לא רק מתארים מצב או בעלות, אלא גם משמשים כפועלי עזר (auxiliary verbs) לבניית זמנים מורכבים יותר, אך כרגע נתמקד בזמן הווה.